הריפוי של שופנהאואר 

ג'וליוס, פסיכותרפיסט ותיק ומנוסה, מגלה כי לקה בסרטן קטלני מסוג מלנומה. רופאיו מעריכים כי יש לו שנה לחיות. במצוקתו הרבה, הוא מבקש לעצמו דרכים להתמודדות עם הבשורה ולעיבוד תהליך הפרידה. הוא חוזר לאחור במחשבותיו ונובר בכרטיסי מטופליו מן העבר. וכך הוא מוצא עצמו מטלפן אל פיליפ, מטופל לשעבר אשר שלוש שנות הטיפול הפסיכולוגי אצלו נכשלו כישלון חרוץ. ג'וליוס סקרן לדעת עתה מה קרה עם פיליפ מאז, אולי הניב הטיפול פירות מאוחרים.
פיליפ, בשנים שחלפו, הצליח להתגבר על התמכרותו למין, למד פילוסופיה עוסק בהוראה ובדעתו להקים קליניקה פרטית לטיפול פילוסופי על פי הפילוסופיה של ארתור שופנהאואר, אשר הגותו היא שסייעה לו, על פי עדותו, להחלים ולקיים חיים נורמלים. כחלק מתפישת החיים הפילוסופית של שופנהאואר, הוא ממעט לבוא במגע עם אנשים, נמנע מלקשור קשרים משמעותיים וחי באורח חיים סגפני ומתבדל.
המפגש המחודש בין השניים מניע תהליך בלתי צפוי לשניהם. פיליפ מבקש את ג'וליוס לחנוך אותו בתקופת הכשרתו למטפל מוסמך זאת למרות תשובתו הנחרצת לשאלתו של ג'וליוס, לפיה לא עזר לו כלל בזמנו. ג'וליוס מצידו נחרד מן המחשבה שפיליפ יעסוק בטיפול כאשר אין לו כל כישורים חברתיים, התקשורת הבינאישית שלו קרה ומנוכרת ואין הוא מגלה רגשות או התייחסות אישית לאנשים כאשר הוא בא איתם במגע. נדמה שג'וליוס מבקש לעצמו תיקון לכישלון הטיפול הפרטני של פיליפ אצלו לפני שנים, ומציע לו עסקת חליפין, פיליפ ישתתף במשך חצי שנה בקבוצה הטיפולית שג'וליוס מנחה ורק לאחר מכן יחל ג'וליוס בחניכה האישית להכשרתו כמטפל. פיליפ מסכים בלית ברירה לעסקה ומצטרף לפגישה הבאה עמוס במגננות והגנות. מנקודה זו והלאה הופכים המפגשים הקבוצתיים לבימת ההתרחשות המרכזית של העלילה ולזירת ההתגוששות בין שתי האסכולות המרכזיות הנדונות בספר - תורתו של שופנהאואר על פי הפרשנות והיישום של פיליפ, וגישתו של ג'וליוס העוסקת בכאן ועכשיו והינה אקזיסטנציונלית ביסודה (קיומית).
אנו עוקבים אחר מפגשי הקבוצה, התהליכים המתרחשים בתוך הפגישות ואלו אשר היא מניעה אצל משתתפיה, לרבות ג'וליוס המנחה. במקביל, נפרשים לפנינו חייו ועיקרי הגותו של שופנהאואר. שני הנושאים הללו, הרומן העלילתי והביוגרפיה של שופנהאואר, משתלבים בספר בפרקים נפרדים ולסירוגין, ומלווים בציטוטים מהגותו של הפילוסוף הנודע.
הספר מעלה שאלה פילוסופית מרכזית - "לחיות או לא לחיות". מצד אחד תפישת עולמו ונסיונו האישי של פיליפ ומנגד השקפת עולמו ונסיונו המקצועי הרב של ג'וליוס. ובהתאמה, בקצה אחד עומדות תורת הבודהיזם והוויפאסנה ועימם כתביו של שופנהאואר, ובקצה השני הפסיכותרפיה האקזיסטנציונלית. הבודהיזם מושתת על התפישה כי החיים הם סבל וככאלה על בני האדם לעבור אותם כמתבוננים מן הצד, כדי שיוכלו להתמודד עם הסבל הזה ולהגיע לעולם הבא שם ממתין להם האושר. אחד הכלים להשגת השלווה המאפשרת לשרוד את הקשיים ממרחק, היא הוויפאסנה, שיטת יוגה ומדיטציה. עוד מאמין הבודהיזם בהימנעות מהיקשרות לחפצים חומריים. בדומה לבסיס של תורה זו, גם שופנהאואר האמין שהחיים הם סבל וכי על בני האדם להישמר ולעבור אותם ללא סבל נוסף, זאת על ידי התבוננות מן הצד והימנעות ממעורבות רגשית בנעשה. שופנהאואר, אם כן, לוקח את התורה הזו צעד אחד רחוק יותר ומטיף לניתוק רגשי ופיזי מן הסביבה, עד כדי הימנעות מקשרים ומהתקשרויות לאנשים שבחיינו ובסביבתנו הקרובה והרחוקה. מנגד, הגישה של כאן ועכשיו גורסת כי יש לעסוק בחווית החיים בעודה מתרחשת, להבין אותה ולפעול מתוך ההבנה הזו בכדי להתקדם ולצמוח ולחיות את החיים באופן פעיל. יתרה מכך, ללא הכאוס הרגשי והחוויה הקיומית לא תיתכן יצירה ואומנות, אומר לנו המחבר. בעוד שהבודהיזם נולד בתקופה בה העולם היה מקום מאוד קשה לחיות בו, הרי שבתנאי החיים הקיימים ברוב העולם כיום, החיים אינם סבל מתמשך ובלתי אפשרי, כפי שגורסת פאם ושואלת בעקבות זאת את פיליפ בפגישה של הקבוצה, סמוך לחזרתה מטיול בהודו, מה הטעם בהתבוננות מן הצד, כמוה כחיים ללא חיים, והחיים, נועדו כדי לחיות אותם הלא כן?
אך לא רק דיון פילוסופי לפנינו. יאלום, שספרו הקודם "טיפול קבוצתי - תיאוריה ומעשה" הינו ספר עיון למנחי קבוצות, מבקש להדגים ברומן הנוכחי את הכוח שיש לקבוצה טיפולית והשפעתה על תהליכים אישיים של הפרט המשתתף בה. ואמנם, הקבוצה פועלת את פעולתה על פיליפ, כפי שג'וליוס קיווה, אף כי לא ידע לבטח אם יצליח בתוכניתו. פיליפ ממשיך להשתתף באופן פעיל בפגישות הקבוצה למרות שתמה תקופה ההתחייבות שלו לג'וליוס, ועובר שינוי מהותי בעקבות ההתנסות הזו, ולא בכדי, הסביבה הריפויית הנוצרת בתוך קבוצה היא היא המרכיב החיוני באמת להצלחתה של הקבוצה לטפל בחבריה, אומר ג'וליוס, וגם כאן בקבוצה זו, פעלה אותה סביבה ריפויית הן על המטופלים והן עליו, המטפל.
אין זו הפעם הראשונה בה מפגיש יאלום את הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה עם הפילוסופיה. הוא עשה זאת בספרו הידוע והמוכר ביותר "כשניטשה בכה" אשר עובד ב-2007 לסרט. ארווין יאלום, סופר ופסיכיאטר, מציע לקורא רומן ריאליסטי, דיון פילוסופי מעניין, והדרכה מקצועית למנחי קבוצות. התרגום לטעמי איננו עושה חסד עם הספר שיכול להיקרא הן כרומן והן כספרות מקצועית ולהוות בסיס לחקירה אישית ולדיון פילוסופי באשר לאופן ההתמודדות של כל אחד ואחד עם מכשולים וקשיים בחייו.
הריפוי של שופנהאואר, ארווין יאלום, תרגום כרמית גיא, הוצאת כנרת 2004, 365 עמודים.